ציור הילד הבוכה שממגנט את הרגשות שלנו

זוכרים את הילד הבוכה?

אני זוכרת את הימים שבהם תמונת “הילד הבוכה”, כן, זאת שבשנות השבעים והשמונים נמכרה כמו לחמניות טריות בתחנה המרכזית, הייתה תלויה כמעט בכל בית בורגני ממוצע שמכבד את עצמו.

אתם זוכרים את הציורים האלה? אולי בבית של ההורים שלכם, או אצל סבתא וסבא?

איך הם ממגנטים את הרגשות שלנו?

הציור מתאר ילד בלבוש סחבות עם דמעה גדולה על הלחי. הציור, שצויר ע”י צייר איטלקי, הועתק והודפס אינספור פעמים בכל העולם, והגיע גם לישראל.
* כדי לא להסתבך עם הפרת זכויות יוצרים, אני לא מציגה כאן את התמונה המפורסמת.

למה לתלות על הקיר ציור של ילד בוכה?

מה הניע את כל אותם אנשים שנהנו כל כך לראות את הציור העצוב הזה על הקיר שלהם?
מעצם הסמיכות של המילים “עצב” ו”הנאה” אני יכולה להסביר בפסיכולוגיה בגרוש את הטבע האנושי: אנחנו אוהבים לסבול, ומה נוח יותר מסבל מתוק שכזה, שבעצם הוא לא הסבל האישי שלנו?
אולי ההזדהות עם סבל מהמקום הבטוח שלנו גורמת לנו להרגיש טובים יותר, אמפטיים, אציליים, אנושיים יותר, רחומים ונדיבים יותר.

מה זה באמת אומר עלינו?

ככל שאני חושבת יותר על התגובות הרגשיות לציור כדוגמת הילד הבוכה, ועל המניע לתלות תמונה כזאת בבית, מתחוור לי שהסיבה לכך היא אחרת. היא איננה הרצון שלנו “לסבול בלי לסבול”, אלא הדבר שכולנו רוצים הוא להרגיש, ואם אפשר, להרגיש בעוצמה גבוהה.

אנחנו דור…

אוהבים לומר על הדור שלנו שהוא קר ומנוכר בגלל הבידוד הפיזי שאנחנו עוטים על עצמנו כשאנחנו מתמכרים לאינטרנט, לווצאפ, לרשתות החברתיות למיניהן. ולכן אנחנו חברים בעשרות קבוצות ווצאפ ומשמיעים בהן את קולנו, הטלפון החכם שלנו משמיע ללא הרף צפצופים עם הודעות חדשותיות מ YNET, אנחנו משתתפים או לפחות צופים באינספור פוסטים בפייסבוק…
אני בטוחה שאתם מכירים את זה.
הכל ובלבד שלא נהיה לבד.

פעם היה צורך לתלות תמונה מרגשת על הקיר, אבל היום אפשר להתרגש, להתעצבן, להתעצב, לצחוק… כל קשת הרגשות מוגשת לנו דרך האינטרנט.
לצחוק… זה מזכיר לי שיש מישהו שמעלה בכל יום בדיחות לפרופיל הפייסבוק שלו, ואני נוהגת לקרוא את הבדיחות שלו בקול רם כשאני נוסעת במכונית עם בעלי, ושנינו צוחקים ונהנים.

אבל מה עם הקירות שלנו שמקיפים אותנו במקומות החשובים לנו ביותר?

בחזרה לילד הבוכה ולפאנג שווי

לא כל סוג של רגשות הוא חיובי ומקדם. יש אנרגיות חיוביות ויש אנרגיות שליליות. ציור הילד הבוכה ריגש מיליוני אנשים בעולם, אבל לפי תורת הפאנג שווי אנרגיה של עצב מושכת אליה אנרגיות דומות. חשוב להיות מודעים לאנרגיה שאתם מזמינים אל סביבתכם הקרובה.

אנרגיות בציורים שלי

כשאני מציירת ציור חדש, אני מודעת לאנרגיה שמניעה אותי ואני גם יודעת איך לצייר את הציור שלי כך שהוא יעביר את האנרגיה הזאת.
ולכן כשאני מקבלת הודעה מאישה שאינני מכירה, והיא כותבת: “חיפשתי בכל מקום, במאות דפים בגוגל עד שמצאתי את הציורים שלך… ומיד התאהבתי” – אני מבינה למה היא מתכוונת.

זה לא רק עניין של טעם אישי.

כשציור נוצר ברמת אנרגיה גבוהה, מתוך האנרגיה החיובית הגבוהה של האמן, האימפקט הוא עז במיוחד והוא ממגנט את הצופה, ובמיוחד את זה שמודע לטובתו הריגשית העליונה.
זה מה שקרה לאותה אישה, שזיהתה את הפוטנציאל הריגשי של הציורים, ובהמשך רכשה ממני 3 ציורים גדולים.

לפעמים ציור יהיה טעון בעוצמה ריגשית גבוהה שאיננה אנרגיה של שמחה.
למשל ציורי השואה שלי, שאולי אינכם מכירים אותם, מהדהדים אנרגיות גבוהות במיוחד. בעיניי הם שיא היצירה שלי, אם כי אינם מתאימים כלל לתלייה בבתים פרטיים, אלא לגלריות, מוזיאונים או אוספים פרטיים.

ומה קורה על הקיר שלכם?

אני מזמינה אתכם להסתכל על הציורים שעל הקירות שלכם ועל התמונות שמקיפות את חייכם. תבדקו איזה אנרגיות משפיעות עליכם מבלי שתהיו מודעים לכך.
אולי תגלו תמונות שממש מזיקות לכם, ואלי תראו שהתמונות שבבית הן פשוט סתמיות, ובמקרה כזה אתם מבזבזים את הפוטנציאל של הקירות שלכם לזמן את הטוב לתוך החיים שלכם.

לא חבל?

הקפידו למשוך לתוך חייכם אנרגיות חיוביות גם באמצעות התמונות שעל הקיר.

 

אשמח לקרוא את התגובות שלכם.