כל חיינו אנו “מסתכלים”…
אבל האם אנחנו באמת רואים???
במהלך השנים הרבות שאני מלמדת ציור ראיתי שאחת הטעויות הנפוצות ביותר של 90% מהאנשים היא, שהם מניחים שהם אכן רואים את המציאות כפי שהיא.
ראיתי את הטעות אצל ציירים חובבים וגם אצל אנשים “רגילים”.
הסיבה לכך נעוצה באופן שבו אנחנו רואים וקולטים את העולם שסביבנו. אנחנו אמנם מתבוננים בנוף שלפנינו או בצילום שצילמנו, אבל אנו רואים אותו דרך ,המשקפיים” של הידע הקודם שיש לנו.
לדוגמא: אנחנו יודעים שעצים הם ירוקים. כשאנחנו רואים שורת עצים רחוקה, זאת שסמוכה לאופק, אנחנו יודעים שהעצים ירוקים גם אם אין באפשרותנו להבחין בצבע שלהם בגלל המרחק הרב. אנחנו יודעים זאת מפני שצד שמאל של המוח שלנו יצר עבורנו תבניות של ידע שעוזרות לנו לזהות מצבים במהירות.
צד שמאל של המוח שלנו אומר לנו: אל תתאמצו לראות מה יש שם, אני יודע! עצים הרי ירוקים…
אני בטוחה שאתם כבר מבינים שאי אפשר לסמוך על צד שמאל של המוח כשרוצים לצייר…
למזלנו למוח שלנו יש צד נוסף, צד ימין! צד ימין אינו אוגר אינפורמציה, וגם אינו מסוגל להגדיר הגדרות, לכן הוא לעולם לא יוכל לספר לנו במילים “איך נראים כל העצים”.
איך הוא פועל? הוא אינו יודע שהצורות במרחק הן עצים, ולכן אינו כבול לתבניות ידע. הוא קולט את המציאות הויזואלית כפי שהיא ברגע זה. הוא מבחין בכל הניואנסים של הצורות, של הצבעים ושל היחסים ביניהם.
נשמע נפלא, נכון? אם כך מדוע איננו נעזרים בו באופן קבוע?
מפני שהוא איטי!
כן, צד ימין של המוח איננו מזהה בשבריר שניה את הסיטואציה, ולכן התרגלנו לסמוך רק על צד שמאל הזריז.
הצייר זקוק ליתרונות המופלאים של צד ימין של המוח שלנו כדי לצייר על פי המציאות.
כולנו זקוקים לו כדי לרענן את תפיסת המציאות שלנו ולהתרגש מחדש מהעולם…
הקורס “רישום עם צד ימין של המוח” בא לענות בדיוק על הצורך הזה!
- זהו קורס מפתח עבור כל מי שמעוניין ללמוד לצייר
- זהו קורס שפותח אופקים עבור כל אחד, ללא קשר לציור !
זה הוא קורס של 16 מפגשים.
מלא עכשיו את הטופס שבראש העמוד ואחזור אליך עם כל הפרטים.
במהלך השנים הרבות שאני מלמדת ציור ראיתי שאחת הטעויות שרוב הציירים החובבים טועים בה היא, שהם מניחים שהגוון של כתם צבע הנמצא קרוב אליהם זהה בגוון שלו לכתם באותו צבע הנמצא רחוק מהם.
גם לאחר שאני מושכת את תשומת ליבם לנושא, הם מתקנים, אבל לא במידה מספקת… ובציור הבא הם חוזרים על אותה טעות…
הסיבה לכך נעוצה באופן שבו אנחנו רואים וקולטים את העולם שסביבנו. אנחנו אמנם מתבוננים בנוף שלפנינו או בצילום שצילמנו, אבל אנו רואים אותו דרך הידע הקודם שיש לנו.
לדוגמא: אנחנו יודעים שעצים הם ירוקים. כשאנחנו רואים שורת עצים רחוקה, זאת שסמוכה לאופק, אנחנו יודעים שהעצים ירוקים גם אם אין באפשרותנו להבחין בצבע שלהם בגלל המרחק הרב. אנחנו יודעים זאת מפני שצד שמאל של המוח שלנו יצר עבורנו תבניות של ידע שעוזרות לנו לזהות מצבים במהירות.
צד שמאל של המוח שלנו אומר לנו: אל תתאמצו לראות מה יש שם, אני יודע! עצים הרי ירוקים…
אני בטוחה שאתם כבר מבינים שאי אפשר לסמוך על צד שמאל של המוח כשרוצים לצייר…
למזלנו למוח שלנו יש צד נוסף, צד ימין! צד ימין אינו אוגר אינפורמציה, וגם אינו מסוגל להגדיר הגדרות, לכן הוא לעולם לא יוכל לספר לנו במילים “איך נראים כל העצים”.
איך הוא פועל? הוא אינו יודע שהצורות במרחק הן עצים, ולכן אינו כבול לתבניות ידע. הוא קולט את המציאות הויזואלית כפי שהיא ברגע זה. הוא מבחין בכל הניואנסים של הצורות, של הצבעים ושל היחסים ביניהם.
נשמע נפלא, נכון? אם כך מדוע איננו נעזרים בו באופן קבוע? מפני שהוא איטי!
כן, צד ימין של המוח איננו מזהה בשבריר שניה את הסיטואציה, ולכן התרגלנו לסמוך רק על צד שמאל הזריז.
אנחנו זקוקים ליתרונות המופלאים של צד ימין של המוח שלנו כדי לצייר על פי המציאות וליצור אשליית עומק בציורי הנוף שלנו.