חם היום, וגם הציור שלי מתחמם…
אני מציירת ציור בהזמנה עבור לקוח. זהו ציור בגוונים חמים על פי ציור ישן שלי, “פרגים באור“, והמכחול שלי מתעופף בקלות בין הצהובים, האדומים והכתומים.
הלקוח הזמין ציור גדול בהרבה ממידות הציור המקורי, וביום החם הזה אני מוצאת את עצמי עטופה בגווני הציור, שבנוסף לחום היום, הם באמת מחממים לי את הלב.
לצייר לפי ציור ישן… אין בעשייה הזאת את הראשוניות והגילוי וההתפעמות שמתרחשים כשאני מציירת ציור מקורי, ובכל זאת אני מרגישה את ההנאה שבתנופת המכחול, את ההרגשה הטובה כשהגוונים והצורות מצטרפים אלה לאלה והציור מתמלא עוצמה… כמו הציור המקורי.
כשאני מציירת ציור מקורי היד האוחזת במכחול נעה בחופשיות על פני הקנבס, הצבעים נערמים לרגע ואז מתפזרים ומתערבבים, אני מודעת בכל רגע גם לכל הצורות, הצבעים והטקסטורות, וגם לנקודה הספציפית שכרגע המכחול נמצא בה.
לעומת זאת בציור שאני מציירת היום, אני משחזרת לא רק את הציור המקורי, אלא גם את הרוח שבו הוא נוצר. זאת נקודה קריטית – האם הציור יהיה טכני, או שאצליח לטעון אותו במשהו הנוסף החמקמק ההוא שיצר את הקסם מלכתחילה?
הגוונים… אני צריכה להבין את שכבות הצבע שגורמות לגוון הסופי להיראות כפי שהוא.
להשתמש שוב באותם הגוונים, גם אם פתאום מתחשק לי לסטות, להוסיף משהו אחר.
והעיקר – תנופת היד שיצרה קו באורך מסוים, צריכה כעת לשמר את החיוניות של הקו ויחד עם זאת למשוך אותו לאורך כפול…
כשאני מחייכת ועונה לשואלים ש”כן, היה קל יותר לצייר את המקור”, זו תשובה אמיתית 🙂